פיומטרה. שם המחלה נגזר משתי מילים בלטינית, פיו – מוגלה ומטרה – רחם.
מדובר במצב חמור ורציני בו הרחם מודלק ומתמלא מוגלה. רעלנים וחיידקים דולפים מהרחם החולה למחזור הדם, מתפזרים למערכות הגוף השונות ועלולים לגרום לתופעות מסכנות חיים. דלקת רחם ללא טיפול נכון ומהיר מסתיימת במוות.
המחלה מתרחשת בכלבות לא מעוקרות ובנפיצות פחותה יותר בחתולות. כחודש לאחר הייחום, קיר הרחם מעובה כהכנה להריון חיידקים מאזור הבושת עלולים לנצל את ההזדמנות ו”לטפס” במעלה מערכת המין, להתיישב ברירית הרחם ולגרום לזיהום קשה. אנחנו כבעלים נוכל להבחין כי הכלבה מאבדת את התיאבון, לעיתים שותה הרבה יותר מהנורמאלי ויכולות להופיע הקאות וחום. במידה וצוואר הרחם פתוח ניתן לראות הפרשה מוגלתית עד דמית, מסריחה, מהבושת.
בפנים. לפעמים הבטן כל כך כואבת לכלבה שהיא בקושי תלך, תצלע או אף במצב מתקדם תתמוטט. ברגע שחשדתם בדלקת רחם יש לפנות לווטרינר בהקדם האפשרי. הוא יעריך את מצבה,יבצע בדיקת דם להערכת רמת הזיהום וכן להערכת רמת הטסיות (אלו האחרונות חשובות במנגנון קרישת הדם ורמה נמוכה שלהן יכולה להעיד על פגיעה בו, מצב המכונה DIC והוא מסכן חיים). ווטרינר המיומן בכך גם יבצע אולטרא סאונד ,(או כחלופה פחות מיטבית צילום רנטגן ) בעזרתם יוכל להעריך את מצב הרחם עצמו ומשטח ציטולוגי מהפרשות הבושת לבדיקה במיקרוסקופ.
ואיך מטפלים?
קודם כל ייצוב הכלבה ע”י מתן נוזלים לווריד ובמידת הצורך פלסמה החשובה לייצוב מערכת הקרישה.
השלב הבא הוא ניתוח עיקור בו מוצאים הרחם והשחלות בשלמותם, מדובר בניתוח ברמת סיכון גבוה ,הן בגלל המצב הכללי של הכלבה בעקבות ספיגת הרעלנים והן מפאת החשיבות למנוע כל דליפה של מוגלה מתוך הרחם המזוהם (שנראה כמו שק פריך עם תוכן מוגלתי) לחלל הבטן, דליפת התוכן המזוהם עלולה לגרור זיהום קשה ביותר בחלל הבטן. לאחר הניתוח לרוב יש צורך באשפוז של 24-48 שעות על מנת לראות כי הכלבה מתאוששת, לקראת הניתוח מתחילים במתן אנטיביוטיקה ומשככי כאב לפי הצורך. במידה ויש סיבוכים (כגון פגיעה בכליה) יתכן ויהיה צורך באשפוז ממושך יותר.
החדשות הטובות הן כי לאחר הבראת הכלבה אין אפשרות לחזרת המחלה כיוון שהיא כעת מעוקרת.
במקרים בהם בעלי הכלבה מתנגדים לניתוח, והמצב הכללי של הכלבה עדיין טוב קיימת אופציה של טיפול תרופתי בעזרת טיפול הורמונאלי עם חומרים הנקראים פרוסטגלנדינים בהזרקה שיגרמו לכיווץ הרחם והוצאת המוגלה בשילוב עם טיפול אנטיביוטי אגרסיבי. הטיפול התרופתי יכול להיעשות רק במצב בו צוואר הרחם פתוח (פיומטרה פתוחה) כך שהמוגלה יכולה לזרום החוצה. לטיפול בפרוסטגלנדינים תופעות לוואי כמו חוסר מנוחה ריור והקאות, כמו כן יעילותו של טיפול זה פחותה. הטיפול ההורמונאלי לרוב איננו מספיק ובסופו של דבר אין מנוס מניתוח, אך בשלב זה המחלה במצב מתקדם יותר ועם סיכון רב יותר. בנוסף קיימת סבירות גבוהה של חזרת המחלה בעתיד. מכל הסיבות שהוזכרו כאן, ניתן להבין כי טיפול תרופתי ללא ניתוח איננו מומלץ היום ברפואה הוטרינרית המודרנית.