נראה כי לפרזיטולוגים העוסקים גם בטקסונומיה (מתן שמות) לטפילים השונים קיים הומור פנימי לפיו ככול שהטפיל קטן וחמקן יותר כדאי לשנות את שמו, להאריך, או לסבך, כנראה מתוך מחשבה שמשנה שם משנה מזל ושם חדש יביא גם תובנות חדשות ויגרום לפרזיט החמקן לגלות עוד מעט על עצמו והדרכים להתמודד מולו. אחרי ההקדמה הארוכה נמשיך ונאמר כי לפני מספר שנים שוב שונה שמה של ההמוברטונלה, למיקופלסמה המופליס.וכעת, לאחר שעניין השם הובהר,למה כל כך חשוב להתעסק עם אותו טפיל זעיר?
ובכן המיקופלסמה הנ”ל היא פעמים רבות מעין טרמפיסט במערכת הדם או הלימפה של חתולים. לא ברור כיצד החתול נדבק בטפיל. החשד נופל על פרעושים כווקטור (מעביר) אפשרי אך ניסיונות העברה מבוקרים קלינית לא נשאו פרי. מה שכן ידוע הוא כי במצבים מסוימים בהם חתול נשא סובל מהפרעה נוספת הגורמת לו סטרס (עקה בעברית צחה) כמו מעבר דירה, חיה חדשה בבית,מחלה נלוות, בייחוד כאלה המשפיעות על מערכת החיסון כמו וירוס הFIV , המיקופלסמה הקטנה מרימה ראשה וגורמת למחלה קלינית העלולה להיות קשה ביותר. הטפיל נצמד ופוגע בכדוריות האדומות.
הגוף מזהה כי הכדוריות פגועות ומתחיל במסע השמד שלהן על מנת לעצור את התפשטות הטפיל. פעמים רבות ,כמו שקורה לגנרלים רבים, ההתלהבות רבה ובמקום הרס ממוקד של התאים הפגועים מתחיל להשתולל מסע הרס כללי בו מערכת החיסון של החתול במקום לשמור עליו הופכת פניה ותוקפת באופן לא מבוקר את כל תאי הדם האדומים.
התוצאה היא כמובן אנמיה , מחסור חריף בתאי הדם האדומים האחראים על העברת חמצן וחומרים חיוניים ברחבי הגוף. בד בבד מהתאים הפגועים נשפכים למחזור הדם חומרים טוקסיים שהיו אמורים להיות מבודדים בתוך התא. אחד החומרים הללו הוא הבילירובין שמהווה חלק חשוב ממערך קשירת החמצן בכדורית האדומה. כאשר כדורית זקנה מסיימת את חייה החומר מסולק בצורה מבוקרת מהגוף (לא כאן המקום לתיאור כל המסלול) כאשר הנזק לא מבוקר החומר מתפזר במחזור הדם.
הביטוי הקליני הוא צהבת. המשמעות ,פרט להרגשה כללית רעה , היא חשש לפגיעה באברים רבים, בעיקר באלו המנסים לסנן את הבילירובין החוצה כמו הכליה.
כלומר בשלב פעיל של המחלה יש לנו חתול הסובל מחסר קשה של דם מחד ומנזק נלווה של החומרים הנשפכים מתאי הדם הפגועים מאידך.
הסימנים הם אנמיה חריפה כפי שהזכרנו, צהבת, חום גבוה, חולשה, קצב לב ונשימה מוגברים בגלל המחסור בדם והגדלה של קשרי הלימפה והטחול.
וטרינר החושד במחלה יבצע מיד הערכה של האנמיה. האנמיה הנגרמת במחלה מכונה אנמיה רגנרטיבית. הגוף מנסה גם לפצות על החסר הקשה ומשחרר למערכה את כל כדוריות הדם כולל אלו הצעירות שעדיין לא עברו את כל תהליך ההבשלה לכדורית דם בוגרת ולכן האנמיה נקראת רגנרטיבית (מתחדשת). את כל הסימנים המוזכרים יכול וטרינר מיומן לזהות במשטח דם. לפעמים ניתן גם לזהות במשטחי הדם את הטפיל עצמו כאשר הוא רוכב על פני התאים האדומים. הטפילים החמקמקים של המיקופלסמה נופלים מתאי הדם תוך מס דקות מלקיחת הדם לכן חשוב לבצע את משטח הדם והצביעה במקום ולהעריך מיד במיקרוסקופ.
את מאפייני האנמיה ניתן לזהות גם במבחנים ספציפיים המיועדים לבחון את שבירות תאי הדם. המרכז הווטרינרי וטהאוס מיומן ומצויד על מנת לבצע את המבחנים הללו.
גם לטפיל הזה קיימת היום בדיקת DNA ע”י PCR במעבדה ייעודית. אך יש חשיבות להערכה הראשונית המידית של תמונת הדם על מנת להתחיל טיפול מתאים.
הטיפול הוא באנטיביוטיקה ספציפית לתקופה ממושכת. כאשר קיים חשש של מעורבות מזיקה של מערכת החיסון מתווסף גם טיפול בסטרואידים. המקרים הקשים מחייבים אשפוז על מנת לתת מנת דם, חמצן, טיפול להורדת חום ושיקום לחץ הדם באלו הסובלים מאנמיה קשה. חשוב גם לספק נוזלים על מנת לסייע לגוף ובעיקר לכליות להפטר מהתוצרים הרעילים שהזכרנו.
אין כל ודאות שבחתול שהבריא סולק הטפיל לחלוטין. קיים היום חשד כי מדובר בניצחון במערכה בלבד וכי בחתול שחלה פעם אחת, הטפיל מסתתר ועלול להתפרץ שוב במקרה וימצא הזדמנות (סטרס זוכרים?)
וכמו תמיד ההמלצה הכי חשובה היא מניעה. הזכרנו כי חושדים שפרעוש החתול הוא הווקטור המעביר את הטפיל מחתול לחתול. טיפול מסודר כנגד פרעושים יגן על החתול שלנו מטרמפיסט בלתי רצוי זה.
דר` סער שירק. וטהאוס מרכז רפואי וטרינרי לבעלי חיים