שרי, כלבה דלמטית בת 10 הגיע למרכז הרפואי עם תלונה שאיננה כתמול שלשום. התיאבון הרב ,אחת התכונות הבולטות שלה,נעלם והיא שקטה יותר. כמו כן נראה שהיא מריירת ללא הפסק.
בבדיקה אכן שירי ריירה מעט. היא הייתה שקטה אבל לא הראתה סימנים של כאב במישוש הבטן. בעליה ציין שיש לה נטייה לחטוף בטיולים כל דבר שמגיע לטווח הפה שלה אבל בסה”כ בימים האחרונים הייתה איתו בטיולים. כאשר הוצעו לה מים שתתה בשקיקה.
נערכו לשרי בדיקות דם בהן אובחנה עלייה מסוימת במדדים הקשורים לכבד ולמרה. בעליה ביקש להמתין כרגע בהמשך אבחון ולנסות לטפל עם הממצאים שהצביעו כרגע על בעיה כבדית שעלולה להיות גם קשורה לגירוי חוזר שנובע ממערכת העיכול. שירי אושפזה ולאחר לילה של אשפוז עם תרופות לטיפול בבעיית כבד מצבה השתפר והיא אף חזרה לאכול, אבל, במשך היום השני לאשפוז שוב אבדה את התיאבון וחזרה לרייר.כעת לא היה מנוס מהמשך אבחון ובוצעו צילומי רנטגן של מערכת העיכול. בצילומים נראה בברור גוף זר גדול בקיבתה של שרי.
שרי נכנסה לניתוח בו נפתחה דופן הקיבה והגוף הזר הוצא. מה רבה הייתה ההפתעה שגילינו שמדובר באבן צור גדולה. יממה לאחר הניתוח שירי השתנתה פלאים חזרה להיות אנרגטית עם תאבון שלא יודע שובע ושוחררה לביתה.
אין לנו הסבר ברור למה כלבים מסוימים מתייחסים לכל חפץ באבחנה של ” אם זה יכול להיכנס לי לפה סימן שכדאי לי לבלוע את זה” ואיך האבן בכלל עברה בבית הבליעה של שרי. אנחנו מקווים שבעתיד יצליחו הבעלים שלה למנוע ממנה לגוון יותר מדי את הדיאטה…
דר` סער שירק
וטהאוס מרכז רפואי וטרינרי לבעלי חיים