|
ארצנו הקטנטונת התברכה באקלים חם ומלטף. גם הזוחלים נהנים מהשמש ונפוצים בכל רחבי הארץ. ככל שזה נוגע לארס את הנחשים מחלקים לשלוש קבוצות – ארסי, תת ארסי (מה שמתאר מינים בעלי שיני ארס בחלקו הפנימי של הלוע וארס חלש יותר-כלומר על הנחש לאחוז בטרף על מנת להזריק לו ארס ולא להכיש) ונחשים שאינם ארסיים. הנחשים הארסיים משתמשים בארס על מנת לשתק את הטרף על ידי הכשה ואז כל שנותר הוא להמתין עד שהקורבן מת והנחש יכול בנחת לגשת לארוחה. בנוסף משמש הארס כמנגנון הגנה. סה”כ בישראל כ 35 מיני נחשים ורק 8 מהם ארסיים. מתוך הנחשים הארסיים הנפוץ והמסוכן ביותר הוא הצפע הארץ ישראלי. למעשה מעל 95% ממקרי ההכשה בארץ וכל מקרי המוות הם מנחש זה.
הצפע הוא נחש כבד ורחב. צבע הנקבה צהבהב והזכר אפור יותר. לאורך הגב קו עקלתון ועל הראש קו דמוי האות V . הצפעים הם פעילי לילה ובמשך היום מסתתרים.
לצפע אויב מושבע הנקרא זעמן המטבעות, נחש הזעמן דומה לצפע מאוד רק שאצלו הקו על הגב מחולק לטבעות טבעות (ומכאן שמו) במקום הזיגזג של הצפע. מי שמעוניין להסתכל מקרוב יבחין כי הקשקשים על ראש הצפע קטנים ואילו אצל הזעמן מגיני ראש רחבים. ומי שרוצה לבדוק ממש מקרוב יוכל להבחין שלזעמן המטבעות אישון עגלגל ולצפע אישון מאורך כשל חתול. שני המינים מזהירים פולש לשטחם על ידי נשיפה הנשמעת לעיתים כיציאת אויר מגלגל מפונצ`ר. ולמה הם נחשבים אויבים מושבעים? זאת כיוון שהזעמן טורף צפעים (נחש נשך נחש?), מהצד הטבעות נראות כמו הקו העקלתוני של הצפע והאחרון תמים שכמותו חושב שבא לשכונה בחור חדש אבל בסוף משניים נותר אחד. לרוע מזלו של זעמן המטבעות הוא איננו טיפוס ביישן (השם מרמז על מזגו “הנח”) הוא פעיל יום ולכן נתקל תכופות באדם שמתבלבל בזיהוי ומחסל אותו. פה כדאי להזכיר כי במקום בו יש זעמנים אין צפעים. במקום בו יש נחשים אין מזיקים אחרים כגון חולדות ועכברים וככלל, כל הזוחלים בישראל הם בעלי חיים מוגנים. ההמלצה הכללית בזיהוי נחש היא פשוט לפנות לכיוון אחר.
הצפע נחשב לפסגת ההתפתחות בתחום הנשק לנחש. לצפע זוג בלוטות ארס בבסיס הראש ואליהן מחוברות שתי שיני ארס ארוכות וחלולות בקדמת הלסת העליונה. בעת ההכשה השיניים שמקופלות בחלל הפה נשלפות כצמד מחטים. כמות הארס יכולה להשתנות מהכשה להכשה ולעיתים ההכשה עצמה היא לאזהרה בלבד והנחש לא מזריק כלל ארס. לצפע יש מספר שיני ארס רזרביות, ולכן אם אחת נשברת לא נורא אחרת תבוא במקומה. בניגוד להכשה בנחשים אחרים בהם הארס ניגר מסביבלשן המכישה, אצל הצפע הארס חודר בתוך השן החלולה , כמו בזריקה, ולכן סיכוי גבוה יותר לכמות גדולה יותר של ארס החודרת את העור ומגיע לעומק הרקמה. הארס עצמו מכיל מרכיבים הפוגעים בתאי הדם ובכלי הדם אלו מכונים המורגינים והם גורמים דימומים נרחבים ובצקות. בנוסף מכיל הארס פרוטאזות רבות – אלו למעשה אנזימים הרסניים שונים הגורמים פרוק רקמות, פגיעה בכלי דם, נזק למנגנון הקרישה ופגיעה קרדיו טוקסית-משמע נזק ללב. הקוקטיל הרעיל הנ”ל גם גורר נזק מקומי במקום ההכשה עד לכדי נמק של האזור.
בסקר שנערך על ידי רופאי בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בבית דגן נמצא כי העונה המועדת להכשות היא בין מרץ לספטמבר כאשר רובן מתרחשות בין מרץ למאי העונה בה הנחשים חוזרים לפעילות נמרצת לאחר החורף. רוב המוכשים הם כלבים גדולים מעל 20 ק”ג אבל רוב מקרי המוות מתרחשים בהכשות של כלבים בעלי משקל נמוך. רוב ההכשות הן בפנים כאשר הכלב הסקרן דוחף את אפו להיכן שלא צריך והשאר הן בגפיים. דווקא בהכשות בגפים עולה רמת הסיכון והתמונה הקלינית לרוב חמורה יותר זאת בגלל מיעוט הרקמות הרכות וריבוי כלי דם גדולים המסייעים להתפשטות מהירה של הארס.
במקרה של הכשה לרוב הסיפור הוא על כלב שניגש לשיח ופתאום קפץ ונתן צווחה. דקות מההכשה תתחיל בצקת ונפיחות כואבת באזור המוכש ,בהמשך עלולים להתפתח שטפי דם נרחבים והגדלה של קשרי לימפה. אט אט עלולים להתפתח סימני שוק של נשימה מהירה ריור עליה בדופק חולשה ועד התמוטטות ומוות.
בכל מקרה של חשד להכשה יש למנוע התרגשות ולהשתדל להרגיע את בעל החיים. יש להימנע מפעילות – לדוגמא, להתפנות ברכב ולא בהליכה. אין צורך ללכוד את הנחש ואסור לרדוף אחריו – מוכש אחד מספיק!!! תאור כללי של הנחש יעזור, וכמו שהזכרנו כמעט כל ההכשות בארץ מקורן בצפע הארצישראלי. אין לקרר ,לחמם או לשים חסמים שונים על האזור הפגוע. במקרה של הכשה בפנים או בצוואר רצוי להסיר קולרים מחשש שתתפתח בצקת ונפיחות רבה ואז הקולר עלול למעשה ליצור לחץ נוסף וחנק.
החשוב ביותר פינוי מיידי למרכז וטרינרי הערוך לטפל בהכשות נחש.
הווטרינר יבצע הערכה ראשונית, ייתן הרגעה ושיכוך כאבים ויתחיל טיפול לפי הסימנים הקליניים וחומרתם. בין השאר תבוצע בדיקת דם על מנת להעריך מצבי דימום ופגיעה במערכת הקרישה (שוב ניתן לראות את החשיבות בקבלת תוצאות בדיקה מיידיות כמו שקורה במרכז הרפואי וט-האוס בו קיימת מעבדת דם משוכללת המספקת תוצאות במקום). הטיפול הוא בנוזלים לתיקון מצב השוק ולחץ הדם. במקרים של דימומים או פגיעה בקרישה יתכן צורך במנות פלסמה או דם. תמיד ניתן גם כיסוי אנטיביוטי מכיוון שחלל הפה של הנחש איננו מקום נקי במיוחד וקיים חשש לזיהום חיידקי (כאילו ההרעלה מהארס לא מספיקה…). מקרים חמורים דורשים אשפוז של מספר ימים וחלקם אף דורשים הנשמה וחמצן – כל מקרה לגופו. חשוב להמשיך מעקב גם לאחר שחרורו של בעל החיים הביתה, התגובה לארס היא בבחינת נזק מתגלגל כאשר גם יום למחרת ויותר עלולים להופיע סיבוכים. אחד הנושאים החשובים הוא מתן נוגדן לארס הנקרא אנטי-ונין (antivenom). בשנים האחרונות בגלל ריבוי מקרה ההכשות הנוגדן הפך נדיר יקר וקשה להשגה כאשר רוב החומר מאוחסן בבתי חולים לטיפול בהכשות בבני אדם. חשוב לדעת שלא בכל מקרה ניתן אנטי-ונין הכול לפי הערכת הרופא. הנוגדן הוא חלבון זר לגוף וגם אליו עלולה להיות תגובת רגישות יתר ולכן כל מקרה לגופו. בדרך כלל נותנים אנטי-ונין כאשר מדובר בכלב השוקל פחות מ15 ק”ג ובמקרים בהם קיים חשש לפגיעה מערכתית ולא רק מקומית. בכל מקרה של מתן אנטי-ונין נערך מבחן ספציפי מקדים לבדוק האם קיימת רגישות לתרופה.
במרכז הרפואי וט-האוס קיים נוגדן לארס הצפע ואנו מקוים שהחומר יעביר את הקיץ במנוחה במקרר ללא שימוש…
אז מה למדנו?
רב ההכשות מתרחשות באביב ובקיץ, רובן נגרמות על ידי הצפע הארץ ישראלי. הכשה ברגל מסוכנת כפי הנראה מהכשה בפנים. ככל שבעל החיים המוכש קטן יותר הסכנה רבה יותר (חתולים כטורף טבעי פחות נוטים לחטוף הכשות וגם פחות רגישים לארס אבל כבר נתקלנו בהקשות קשות בחתולים כולל מקרה שהיה זקוק ל 24 שעות של חיבור למכונת הנשמה). לא בכל ההכשות מוחדר ארס. בכל מקרה של חשד להכשה יש לפנות את המוכש מיד למרכז רפואי. אין לשים חסמים ואין לקרר או לחמם את אזור ההכשה. ושרק נהיה בריאים ד`ר סער שירק, דר` אריאלה שירק
וטהאוס מרכז וטרינרי רפואי לבעלי חיים. |